שלום
כבר יותר מדי זמן שלא הסתפרתי, וכל כך חם עם כל השיער הזה שבא למות.
מכירים את זה שאתם דוחים את התספורת עד לשלב הנוראי שבו אתם כבר נראים כמו לסבית ניצולת שואה? אז אני שם.
מכירים את זה שאתם דוחים את התספורת עד לשלב הנוראי שבו אתם כבר נראים כמו לסבית ניצולת שואה? אז אני שם.
אי אפשר שיהיה לנו טוב סתם. אתה לא נהנה מהים בלי הבירה. גם לא במסיבה בלי לפחות שלושה צ'ייסרים של ערק. מוצ"ש לא יהיה מוצ"ש בלי סיגריית מוצ"ש. יום הולדת בלי סמים? השתגעתם?! מה זה פה, נהריה?
אנחנו כל הזמן חייבים תירוץ או תמריץ להרגיש טוב. אי אפשר בסוף יום עבודה מסריח פשוט לשבת ולנשום. חייבים לצאת להתפרק.
וזה לא לצאת למסיבה חביבה (וחינמית - כי אין כאלה!!), אלא לשבת בפאב שחצי בירה עולה בו פי ארבע מהמחיר ב"סופר הברכה", לקחת לשם גם מונית, לגמור קופסת סיגריות, לגלגל ג'וינט, בדרך חזרה לדפוק מגש פיצה עם קולה, ואז לקנח בגלידה וקפה קר. אין יותר בילויים חינם. ואין יותר בילויים בלי לקחת משכנתא.
הרבה מים היו נחסכים בכנרת אם התל אביבים לא היו מתקלחים כל כך הרבה כדי להוריד מעצמם את סרחון הכלום הזה.
הייתי בסופ"ש בקיבוץ בצפון. היה מקסים, ירוק, שקט, מלא חתיכים בסנדלי שורש (וחתיכות ברפת). אבל בכל מקום חייבים לדפוק את הראש. לערבב, להקפיץ, למזוג, לשקשק, להסניף, לגלגל, לנרגל. אי אפשר סתם להנות בקיבוץ. אי אפשר להנות בלי שיהיו סיפורי שכרות מצחיקים (למרות שבדרך כלל הם נגמרים בבכי) להתגאות בהם אחר כך.
בל נשכח שהיום הכי באופנה לבלוע כדורים (אופטלגין לא נחשב). אנחנו לא יכולים להיות מאושרים. יודעים מה, עזבו מאושרים, סתם לרצות לקום בבוקר ולעשות עם עצמנו משהו מלבד לאונן. אין, בלי איזה ציפרלקס או פרוזק, לא משכירים לך דירה בת"א. ובכלל, ידוע שהשילוב של כדורים כאלה ואלכוהול ממש מומלץ, ואיכשהו גם אז העולם נראה ממש מסריח. אני יודע שמדובר בבעיות של עשירים (ובכדורים של עשירים), אבל לא משנה הסם, משנה התופעה.
אני לא רוצה לצאת מתחסד. שיהיה ברור, אני מסיים כל יום בחצי גולדסטאר מהסופר. בימים ממש קשים, זה בא עם מרלבורו לייט. בימים עוד יותר קשים (אחרי שביבי נבחר, למשל) אז היה שם גם ערק. ולמה בעצם? איך עוזר לי כל השיט הזה? אני מסריח אחר כך, רעב יותר (בפלורנטין יש 8 פיצריות ובזה נגמר המבחר) ומרגיש מחורבן הרבה יותר (במיוחד אחרי שהוא הודיע שליברמן יהיה בממשלה).
מתי נגמר החרא? או שכדאי שאפסיק לנסות לנחש כזה דבר כי הוא לעולם לא נגמר. האם אנחנו מטביעים יגוננו בטיפה המרה כי כבר אין לנו מה להפסיד או שאנחנו חושבים שמהטביעה תצמח לה הישועה?
* "האגן דאז"
לחן, ביצוע והפקה: יהונתן ששון, מילים: עבדכם הנאמן
שבוע משכר,
מרכוס.
* "האגן דאז"
לחן, ביצוע והפקה: יהונתן ששון, מילים: עבדכם הנאמן
שבוע משכר,
מרכוס.
עמוסי,
השבמחקהסיום - מאד קארי ברדשאו מצידך
ואני אומרת ובכך מחדשת בוא לגרעין קובוץ אחי. הגרעין אישר אז עכשיו כל מה שנותר לעשות זה לארוז ולעלות צפונה איפה שהאושר האמיתי נמצא.
איזה שיר .......מדליק!!!
השבמחקאנשים פה מחפשים את הפוסט על המלצרית הכוסית ששירתה אותך בקפה אדר.
השבמחקתודות, כורלע.
אין יאוש בעולם, יש רק מחשבה. מה שתחשוב, ככה יהיה. האלכוהול והסמים משפיעים על צורת המחשבה, וזו הסיבה שהם פופולריים כל כך. אני חייב להודות שדווקא פה, היכן שזה נפוץ עד כדי בחילה, כמעט ואין לי חשק לזה.
השבמחקתחזיק מעמד בזרם, המציל יורד בגנגס.