כל לילה

כשבוכים אז כבר בוכים על הכל.

באמצע שיחת טלפון בה שוב הייתי קצר וענייני עם אמא, קיבלתי מייל. אני לא אוהב לתת לדברים קטנים ולא הרי-גורל לעשות לי רע (כי יש חרא שהוא באמת גדול), אבל לפעמים נשברים. פתאום נהייתי נורא נחמד לאמא בטלפון - סימן לבאות - המחסומים הוסרו. סיימתי את השיחה והתחלתי להסתובב בחדר. הגפתי את התריס ובכיתי, בכי תמרורים. אין ספק שלהיות לבד בדירה עוזר להוציא הכל.

ישנם שני סוגי בכי עיקריים. דמיעת עיניים, זליגה איטית, שקטה, מחנק בגרון. השני, בכי מתגלגל (ממש כמו צחוק); כמות דמעות שדורשת לשים את הראש בתוך כפות הידיים; ונזלת. סוף סוף הוא הגיע. הבכי שמחכים לו חודשים, שהוא כולו המון רגעים קטנים שעשו לך לא טוב והצטברו להם בשקט בצד. תוך כדי הבכי מקללים, מנסים להבין אם שוב אתה לא היית בסדר, ממלמלים מילים שרק אתה יודע משמעותן והן כה כואבות. 

בעטתי בדלת של הארון. די ציפיתי שהיא תיפול עלי (כי זה מה שקרה בכל אחת מהפעמים שפתחתי אותה מאז שנכנסתי לדירה) אבל באיזשהו קטע די מעצבן היא נשארה במקומה. אם היה לי בחדר משהו נוח יותר להרביץ לו, הייתי מפרק לו את הצורה, אבל לא מצאתי כזה. זה היה שיא הסצינה. אחריו, מקנחים את האף, עושים פיפי ולובשים ז'קט כי קר. 

זו כנראה תגובה לגמרי חיצונית, אחרת אני לא מבין איך אחרי שהקאתי את כל הנורא החוצה, לא שוחרר למוח איזה חומר שמיד שיפר את מצב הרוח. לכן, אלך לישון עכשיו. לפני, רק אענה למייל ואהיה הכי מגעיל שבעולם.

When the Pawn Hits the Conflicts He Thinks like a King What He Knows Throws the Blows When He Goes to the Fight and He'll Win the Whole Thing 'fore He Enters the Ring There's No Body to Batter When Your Mind Is Your Might So When You Go Solo, You Hold Your Own Hand and Remember That Depth Is the Greatest of Heights and If You Know Where You Stand, Then You Know Where to Land and If You Fall It Won't Matter, Cuz You'll Know That You're Right

וזה שיר אחר שלה: