שלום חברים.
התוכנית המקורית היתה לכתוב על מקרה אלים שהתרחש לנגד עיניי היום בחוף הים בתל אביב. אך בגלל שמדובר בעיר ללא הפסקה, לא נרגעתי מהמקרה בצהריים וכבר פקד אותי, והפעם אישית, מקרה אלימות נוסף.
לפני שבועיים, עשיתי תאונה עם האופניים, ובעודי עף מהם, עף איתי הפלאפון שלי והתנפץ לרסיסים. כמובן שאם כבר אז היה הבלוג, סרטון התאונה היה מועלה לכאן.
בעודי רותח על חברת כתום במחשבה שהיא תכננה את התאונה על מנת שאצטרך לקנות מכשיר חדש, הבנתי שאפשר לקנות מכשיר מספקים שאינם הרשתות הסלולריות, לכן קניתי את הנוקיה הכי פשוט שהיה, ללא כל ביטוח או אחריות כמובן.
היום, אחרי המשחק בו גרמניה קרעה לארגנטינה את הצורה (ותודה לכוסיות שעובדות איתי במשרד על שגילו לי מהו כדורגל), יצאתי לשתות בירה עם שותפי היקר לדירה בשדרות וושינגטון המצחינות בפלורנטין. אחרי שקמנו משם קלטתי שהנייד החדש אינו בכיס שלי. ניסינו לחשוב מה היה יכול לקרות לו ואחרי חיפושים ממושכים והאשמות שווא כלפי כל מי שאולי עבר לידינו, הבנו שמדובר בחבורה של צעירים חביבים שישבו ספסל לידינו.
הם גם ענו לפלאפון שלי בשלב מסוים של הערב, אז גם הצלחנו להבחין במבטא מסוג כלשהו. ניידות השיטור לא עזרו, כמו גם השעתיים שבילינו בתחנה ביפו או הניידת שאספה אותנו משם בחזרה לזירה.
משטרת ישראל העירה אותנו לפני כמה חודשים כי שכן התלונן על רעש שממש לא בקע מדירתנו, אבל לעבור דירה דירה בבניין שממנו ראינו את החבורה יוצאת - זה לא.
אני כותב עכשיו מתוך תסכול. הלך עוד מכשיר, עוד כסף נזרק לים. עוד תחושת בחילה נוראית של עוגמת נפש שאין לך שליטה עליה והרבה לא יכולת לעשות כדי למנוע אותה.
לפני שבוע שכחתי על אותו הספסל ארנק ופרסמתי בפייסבוק כמה מאושר אני שיש אנשים מקסימים שהתקשרו אלי אחרי שמצאו אותו. מי שגנב לי היום את הנייד, התחיל מיד לבצע שיחות ולאחר שחסמתי את המכשיר, ענה לנו, הודה שהמכשיר אצלו וניתק.
ללכת להגיש מחר תלונה?.. אם יהיה בי הכוח. כמו שראינו את השוטרים מתפקדים היום, עדיף שימשיכו לטחון בורקסים.
זה כנראה סימן נוסף, שאני, לא צריך פלאפון. את מיטב כספי לא אשקיע שוב במכשיר חדש. אבל מה יהיה על הספסלים בשדרה? מה יהיה על סיבוב בשכונה שלי? לא לצאת יותר מהדירה?
מדובר באלימות לכל דבר, גם אם לא נגעו בי. לא ברור אם כויסתי או שהפלאפון נשאר על הספסל באשמתי. אבל איך זה שאני בחיים לא הייתי "שואל" אותו, בכל מקרה?
אנחנו חיים בחברה דוחה, מטונפת, רעה, קרה, מנוקרת, נבזית, שקרנית, מזלזלת, אלימה, פוגעת, מנצלת, בזויה, חסרת ערכים ומוסר.
ונמאס לי.
לאן עוברים?
התוכנית המקורית היתה לכתוב על מקרה אלים שהתרחש לנגד עיניי היום בחוף הים בתל אביב. אך בגלל שמדובר בעיר ללא הפסקה, לא נרגעתי מהמקרה בצהריים וכבר פקד אותי, והפעם אישית, מקרה אלימות נוסף.
לפני שבועיים, עשיתי תאונה עם האופניים, ובעודי עף מהם, עף איתי הפלאפון שלי והתנפץ לרסיסים. כמובן שאם כבר אז היה הבלוג, סרטון התאונה היה מועלה לכאן.
בעודי רותח על חברת כתום במחשבה שהיא תכננה את התאונה על מנת שאצטרך לקנות מכשיר חדש, הבנתי שאפשר לקנות מכשיר מספקים שאינם הרשתות הסלולריות, לכן קניתי את הנוקיה הכי פשוט שהיה, ללא כל ביטוח או אחריות כמובן.
היום, אחרי המשחק בו גרמניה קרעה לארגנטינה את הצורה (ותודה לכוסיות שעובדות איתי במשרד על שגילו לי מהו כדורגל), יצאתי לשתות בירה עם שותפי היקר לדירה בשדרות וושינגטון המצחינות בפלורנטין. אחרי שקמנו משם קלטתי שהנייד החדש אינו בכיס שלי. ניסינו לחשוב מה היה יכול לקרות לו ואחרי חיפושים ממושכים והאשמות שווא כלפי כל מי שאולי עבר לידינו, הבנו שמדובר בחבורה של צעירים חביבים שישבו ספסל לידינו.
הם גם ענו לפלאפון שלי בשלב מסוים של הערב, אז גם הצלחנו להבחין במבטא מסוג כלשהו. ניידות השיטור לא עזרו, כמו גם השעתיים שבילינו בתחנה ביפו או הניידת שאספה אותנו משם בחזרה לזירה.
משטרת ישראל העירה אותנו לפני כמה חודשים כי שכן התלונן על רעש שממש לא בקע מדירתנו, אבל לעבור דירה דירה בבניין שממנו ראינו את החבורה יוצאת - זה לא.
אני כותב עכשיו מתוך תסכול. הלך עוד מכשיר, עוד כסף נזרק לים. עוד תחושת בחילה נוראית של עוגמת נפש שאין לך שליטה עליה והרבה לא יכולת לעשות כדי למנוע אותה.
לפני שבוע שכחתי על אותו הספסל ארנק ופרסמתי בפייסבוק כמה מאושר אני שיש אנשים מקסימים שהתקשרו אלי אחרי שמצאו אותו. מי שגנב לי היום את הנייד, התחיל מיד לבצע שיחות ולאחר שחסמתי את המכשיר, ענה לנו, הודה שהמכשיר אצלו וניתק.
ללכת להגיש מחר תלונה?.. אם יהיה בי הכוח. כמו שראינו את השוטרים מתפקדים היום, עדיף שימשיכו לטחון בורקסים.
זה כנראה סימן נוסף, שאני, לא צריך פלאפון. את מיטב כספי לא אשקיע שוב במכשיר חדש. אבל מה יהיה על הספסלים בשדרה? מה יהיה על סיבוב בשכונה שלי? לא לצאת יותר מהדירה?
מדובר באלימות לכל דבר, גם אם לא נגעו בי. לא ברור אם כויסתי או שהפלאפון נשאר על הספסל באשמתי. אבל איך זה שאני בחיים לא הייתי "שואל" אותו, בכל מקרה?
אנחנו חיים בחברה דוחה, מטונפת, רעה, קרה, מנוקרת, נבזית, שקרנית, מזלזלת, אלימה, פוגעת, מנצלת, בזויה, חסרת ערכים ומוסר.
ונמאס לי.
לאן עוברים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה