חזרתי לפני שבוע מטיול באירופה. שלושה שבועות, ארבע ערים, חורף אחד.
כשאתה חוזר מחו"ל, אנשים ממש מצפים שתהיה בטירוף חושים ושהתשובה לשאלה איך היה תהיה מסע התנשפויות שיכלול אנחות לרוב ואת המילים מדהים, מהמם, מעיף ומטורף מספר פעמים.
זה לא האתר המצוין והנוח לתפעול של "למטייל" ולכן לא אספר פה מהם הטיפים שלי לוונציה (מלבד להביא סירת גומי משלכם, כי האוטובוס ממש יקר).
אני לא הולך להרעיף שבחים על אירופה הקלאסית ובנייניה (רק על הרכבות התחתיות של בירותיה). אני גיליתי את מה שכולם כבר כנראה ידעו אבל לא סיפרו לי לפני שהזמנתי כרטיס. חו"ל לא משנה דבר. זו חוויה, זה כיף, זה שינוי אווירה ומזג אוויר. אבל זה לא משנה מצב רוח, נותן מנוחה למחשבות או מאפשר לישון יותר טוב.
אני מניח שהרבה נוסעים כדי לנוח, לשכוח למעט זמן מהחרא, ואז לחזור ולקלוט שהם בעצם ממש התגעגעו לחרא הישראלי כי הוא מיוחד ושונה.
אני לתומי חשבתי שלנסוע אומר לשכוח ושלשכוח אומר למחוק ושלחזור אומר לעבור הלאה. פחח.
אם כבר, אולי רציתי לפחות כמה שבועות רגועים (אין לי מושג מה ההגדרה שלי לרגוע). והם אכן היו נעימים וחורפיים, מלאים בשלג, דונאטס וקפה. אבל אנשים מניאקים יש בכל מקום, וחבל לי שהטעם האחרון שנשאר לי בפה מהטיול הוא טעם מגעיל.
בברצלונה טיילתי לבד (הישג שדורש פוסט נפרד). כולם הזהירו אותי מהכייסים והזונות ונזהרתי כמובן (רק מהכייסים). ישנתי באכסניה ששכנה ברחוב לא מושך במיוחד ובכל זאת את ההליכה בלילה שרדתי.
אבל הספרדים האלה לא טיפשים. הם יודעים איפה ומתי מונחת בפניהם הזדמנות. אז כשאני ביקשתי מבחור (שאולי מלכתחילה הייתי צריך לחשוש מכוונותיו כי בסך הכל הוא בן אדם) הכוונה לרחוב מסויים, הוא שש להסב את מבטי לכיוון הרחוב המדובר, כולל נגיעה קלה בכתף על מנת להסתיר כנראה את המתרחש מאחור. אז אני תמים. ברור שאני תמים. אני בלונדיני, אותנו תמיד אונסים קודם במועדונים.
התוצאה של קלות הדעת הנוראית שלי (שיש לייחס אותה לשופינג המאסיבי שעשיתי קודם לכן וממנו התעייפתי מעט) היא שגנבו לי את כל תיק הגב שלי. כן כן, את כל התיק הסגול שלי על כל תכולתו. מיותר לציין שבכיתי כל הדרך לשדה התעופה (התחנה הבאה והברורה לי מאליה אחרי מקרה כזה). בגדו בי. חרבנו עלי גם בחו"ל. ואני חשבתי שרק בארץ יש אנשים חסרי לב.
באמת שהיו הרבה דברים בתיק שאני הולך להתגעגע אליהם. אבל הדבר שהכי חַסַר לי בשבוע שעבר מאז שחזרתי הוא נגן המוסיקה שלי שהיה בתיק. זה כל כך קשה לעבור נסיעות, טיסות, המתנות, השתנות, תנומות בלי המוסיקה שלי.
כדי לשפר לעצמי את מצב הרוח, קניתי מיד דיסק עם חזרתי לארץ, את החדש של קוואמי והחלבות. בהחלט אלבום טוב שבעוד מספר שנים לא יתאפשר להפיצו בשל הטקסטים המופיעים בו (ובשל העובדה שהדמוקרטיה בישראל בשלבי התפוררות).