שוֹנוּת/למוּת

שלום.

מזמן לא כתבתי, כי אני עסוק בצילומי קטלוג מטורף למוצר חדש של תחתוני פסטה אכילים, אז עמכם הסליחה. בקרוב אגב, תוכלו למצוא אותו בכל רשתות הספרים המובחרות, ומכיוון שלא נשארו כאלה, אז בסופר.

הכי קשה לטרנסג'נדרים. זו דעתי שלא מתוך החוויה הזאת. הם קוראים תיגר על ההגדרה הבסיסית ביותר של הטבע, זכר או נקבה. פעם, היה את אדם ואת חווה וזהו. או שאתה נולד אדם או שאת נולדת חווה. טרנסג'נדרים הולכים למנתח (האלוהים של שנות האלפיים) והופכים מאדם לחווה או מחווה לאדם.

אז אתקן את שכתבתי - לא לטרנסג'נדרים הכי קשה, לחברה הכי קשה עם הטרנסג'נדרים, בשל קריאת התיגר הזו.

אחרי הטרנסג'נדרים, אני חושב שלהומואים, לסביות ודו-מיניים הכי קשה (לפולנים יש קטע של לעשות טבלאות סבל ולהיות בראשן).

הומואים, לסביות ודו-מיניים (הל"ד מעתה) קוראים תיגר על הדבר השני הברור מאליו - שאדם מזיין את חווה. אין כמעט דבר יותר בסיסי מזה. תינוק נולד, הפין הקטן שלו מבצבץ, ולכולם ברור מה אמור להיות מסלול חייו. כך גם תינוקת - ציצי, מחזור, חתונה, ילדים, הרמת הציצי.

והנה באים להם ההל"דים האלה וטוענים שאפשר אחרת. ולא בקטע של אפשר קצת אחרת (כלומר לנשנש מהצד) כמו ביוון העתיקה. אלא ממש אחרת - משפחה אחרת, מסלול דומה אבל שונה.

לנו הישראלים מאוד קשה עם השונה. בגלל זה הוחלט לאחרונה לגרש את 400 ילדי העובדים הזרים. אנחנו גם מפחדים מהעובדים הזרים עצמם פה בדרום ת"א, מלשמוע ערבית או רוסית או אמהרית באוטובוס, מאנשים ממש שמנים או מוגבלים פיזית, מדתיים או מצתנעים, ממי שמגמגם או קונה בגדים בפוקס.

הבעיה היא אצל כל אחד מאתנו. אותי מלחיצים גברים סטרייטים. אני לפעמים מעט מלחיץ דוסים באוטובוס (טוב לא אני, אלא המכנסון שאני לובש עלי). טרנסג'נדר במסיבת גייז עלול למשוך, שלא באשמתו/ה, המון מבטי פליאה, אפילו שמדובר במסיבה של הקהילה שלו.
ולמה בעצם? כולנו בני אדם (חוץ משמעון פרס שהוא איזשהי מכונה בעלת כוחות מיוחדים). כולנו רוצים בסופו של יום להיות הכי ייחודים שיש ובו זמנית לא למשוך אש ולחיות את חיינו בשקט. אז מאיפה נובעת שנאת הזרים? ואיך לעזאזל מונעים משנאה זו להגיע למשכן הכנסת ולספר החוקים?

סופ"ש פלורליסטי,

מרכוס.