‏הצגת רשומות עם תוויות בירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בירה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 20 ביוני 2011

חיים/חולמים

אתה בן 25. מחליף עבודות, מחליף כיוונים, מרבה לבחור שלא לבחור.
בעבודה הזמנית החדשה, כולם צעירים יותר אך בטוחים יותר. בטוחים גם מה טוב בשבילך. אנשי מכירות בנפשם.

למה לא כתבת חצי שנה?
אתה צריך אכזבה חדשה.
והיא מגיעה אחת לכמה זמן. מחליפה פנים, מתלבשת אחרת, לעתים גרה לבד, לפעמים יש לה כלב.

אתה בן 25. משתדל לנסות, נותן סיכוי, נפתח (ממש ממש קצת).
אחר כך אתה מעשן יותר, ישן יותר, שותה יותר ומשוכנע יותר שזה לא יוביל לכלום.
ובאמת רצית.





מר כוס.

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

מדינת/עוצר

הלו.

הערה קצרה על פרט שהוא מאוד שולי כשיש בעולם המון פקיסטנים שטובעים בשטפונות ובדואים אזרחי מדינת ישראל שנזרקים מהבתים שלהם באמצע אוגוסט הלוהט.

ביום שישי האחרון, קפצתי עם אחותי-היקרה-לי-מכל לקיוסק חביב בעיירת ילדותינו הירוקה (מהדולרים של כרישי הנדל"ן). כל שרצינו היה גלידה, סיגריה ובירה. אבל לא, לא, לא. אין מכירת אלכוהול אחרי השעה תשע בערב. לאחר הלם קצר הטבענו יגוננו בדלי של בן וג'רי (על הסיגריה לא עשו בעיות, אגב).

היום, אחרי עוד יום מגעיל במפעל הטקסטיל הענק הזה שקוראים לו תל אביב, רצינו שותפי היקר ואנוכי להתקרר, ובכבד שלנו מעט להתאכזר. אלפרד היקר מהסופר, שמכיר אותנו כאילו היינו בניו, ציין בפנינו כי מעתה מכירת אלכוהול תאסר אחרי השעה אחת עשרה בערב (בכל עיר ראש העיר קובע מהי שעת השין). המומים שהפרברים הגיעו גם אל פלורנטין, הטבענו יגוננו בדלי האגן דאז.

שני דברים יש לי להגיד על החוק החדש שכנראה ואכיפתו החלה לאחרונה.
הראשון הוא, שהפגיעה תמיד נגרמת לחלש. הבורגנים והבריאים יכולים לשתות בכל שעות היום (Mad Men). זין, הם יכולים לשלוח עובד לא חוקי שאחר כך יתמכו בגירושו לעשות להם את הקניות בסופר.
הם גם יכולים לצאת למועדונים יקרים רצח בנמל ולהוציא מאות שקלים על אלכוהול (ואחר כך גם לנהוג על הג'יפ בחזרה לוילה) מבלי שאיש יעצור בעדם.
האדם הפשוט, כמוני וכמוכם, חוזר רק באחת עשרה, אם לא אחרי, מהעבודה, אחרי שני אוטובוסים, משכורת סבירה במקרה הטוב, וארוחת צהריים שכללה דוריטוס וקולה במקרה הרע, עם רצון אחד קטן - לשתות בקבוק בירה קר וצונן במרפסת.
אם הוא לא השכים קום וידע בתשע בבוקר שזה מה שהוא הולך לעשות כשיחזור מהעבודה - באסה - נו בירה פור יו.

הדבר השני שברצוני לציין, הוא שזו אחלה דרך לפתרון בעיות. הרי זה מה שימנע מהנוער להשיג אלכוהול ולשתות לשכרה במקום לעשות כל דבר אחר. זה גם בטח יקטין משמעותית את מספר עבירות התנועה. גם ממש לא מדובר בחוק דרקוני שבעצם קובע לכל אזרחי המדינה את הלו"ז שלהם מבלי לשאול לדעתם.
מעתה אמרו כן למחוקק!
בנות במחזור יחויבו ללכת מעתה עם תלאי בצבע בורדו על חולצתן.
קניית עלי גפן שיובאו מטורקיה תאסר.
כל אזרח חייב להצטייד במכשיר פלאפון ולעמוד במינימום דקות שיחה ביום.
אין לשמוע מוסיקה באוזניות באוטובוס.
צעדות יעשו אך ורק בין שתיים לארבע על מנת למנוע אונס.
נהגי מוניות יגרבצו בכל שעות היום על מנת לעודד נהיגה זהירה.
כל אזרחי המדינה (באם נשבעו אמונים כמובן) יגידו כל בוקר לעצמם כמה שהם אוהבים את החיים.

בזה הכל מתחיל ונגמר, בחוק שחור על גבי כוס לבן.
עזבו מעשים.
עזבו חינוך, הסברה, פעילויות מכוונות, עידוד יצירה.
הכי קל לשלוח שוטר עם משכורת מינימום לתת קנס. ושהוא יחטוף ת'מכות.


רציתי לשים את "תנו לגדול בשקט" של ערוץ הילדים.
אבל אז נזכרתי שכל המנחים של הערוץ עושים קוק,
ואני כמובן נגד.
 


I get involved, but I'm not advocating.
מרכוס.

יום שני, 16 באוגוסט 2010

גלידה/ערק

שלום

כבר יותר מדי זמן שלא הסתפרתי, וכל כך חם עם כל השיער הזה שבא למות.
מכירים את זה שאתם דוחים את התספורת עד לשלב הנוראי שבו אתם כבר נראים כמו לסבית ניצולת שואה? אז אני שם.



אי אפשר שיהיה לנו טוב סתם. אתה לא נהנה מהים בלי הבירה. גם לא במסיבה בלי לפחות שלושה צ'ייסרים של ערק. מוצ"ש לא יהיה מוצ"ש בלי סיגריית מוצ"ש. יום הולדת בלי סמים? השתגעתם?! מה זה פה, נהריה?
אנחנו כל הזמן חייבים תירוץ או תמריץ להרגיש טוב. אי אפשר בסוף יום עבודה מסריח פשוט לשבת ולנשום. חייבים לצאת להתפרק. 
וזה לא לצאת למסיבה חביבה (וחינמית - כי אין כאלה!!), אלא לשבת בפאב שחצי בירה עולה בו פי ארבע מהמחיר ב"סופר הברכה", לקחת לשם גם מונית, לגמור קופסת סיגריות, לגלגל ג'וינט, בדרך חזרה לדפוק מגש פיצה עם קולה, ואז לקנח בגלידה וקפה קר. אין יותר בילויים חינם. ואין יותר בילויים בלי לקחת משכנתא.
הרבה מים היו נחסכים בכנרת אם התל אביבים לא היו מתקלחים כל כך הרבה כדי להוריד מעצמם את סרחון הכלום הזה.

הייתי בסופ"ש בקיבוץ בצפון. היה מקסים, ירוק, שקט, מלא חתיכים בסנדלי שורש (וחתיכות ברפת). אבל בכל מקום חייבים לדפוק את הראש. לערבב, להקפיץ, למזוג, לשקשק, להסניף, לגלגל, לנרגל. אי אפשר סתם להנות בקיבוץ. אי אפשר להנות בלי שיהיו סיפורי שכרות מצחיקים (למרות שבדרך כלל הם נגמרים בבכי) להתגאות בהם אחר כך.

בל נשכח שהיום הכי באופנה לבלוע כדורים (אופטלגין לא נחשב). אנחנו לא יכולים להיות מאושרים. יודעים מה, עזבו מאושרים, סתם לרצות לקום בבוקר ולעשות עם עצמנו משהו מלבד לאונן. אין, בלי איזה ציפרלקס או פרוזק, לא משכירים לך דירה בת"א. ובכלל, ידוע שהשילוב של כדורים כאלה ואלכוהול ממש מומלץ, ואיכשהו גם אז העולם נראה ממש מסריח. אני יודע שמדובר בבעיות של עשירים (ובכדורים של עשירים), אבל לא משנה הסם, משנה התופעה.

אני לא רוצה לצאת מתחסד. שיהיה ברור, אני מסיים כל יום בחצי גולדסטאר מהסופר. בימים ממש קשים, זה בא עם מרלבורו לייט. בימים עוד יותר קשים (אחרי שביבי נבחר, למשל) אז היה שם גם ערק. ולמה בעצם? איך עוזר לי כל השיט הזה? אני מסריח אחר כך, רעב יותר (בפלורנטין יש 8 פיצריות ובזה נגמר המבחר) ומרגיש מחורבן הרבה יותר (במיוחד אחרי שהוא הודיע שליברמן יהיה בממשלה).

מתי נגמר החרא? או שכדאי שאפסיק לנסות לנחש כזה דבר כי הוא לעולם לא נגמר. האם אנחנו מטביעים יגוננו בטיפה המרה כי כבר אין לנו מה להפסיד או שאנחנו חושבים שמהטביעה תצמח לה הישועה?




* "האגן דאז"
 לחן, ביצוע והפקה: יהונתן ששון, מילים: עבדכם הנאמן


שבוע משכר,
מרכוס.